<h1>שו"ת הרשב"א ח"ב סימן שכ"ב</h1>
<h2>דף מט:</h2>
שאלת מי שבא מעשה לידו ומצא לאחד מן הפוסקים סברא באותו מעשה וראיה לאותה סברא ולא נראית לו הראיה לסמוך עליה למעשה, היש לו לבטל דעתו מפני דעת מי שגדול ממנו אחר שתלוי בסברא או לא, מדאמר להו [ב"ב קל"א ע"א] רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. תשובה לראשונים שומעין אם חכם הוא שראוי לסמוך עליו ואין דוחין דברי הראשונים חכמי הדורות בסברא בלא ראיה, שדברי הראשונים שהיו בקיאין ונודעה חכמתם דברים נכונים הם ומקצתן שהן כדברי קבלה וכבר מסרן הכתוב לחכמים, ואמר לו [ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ח] שמואל לרב אכול משחא דארמאי ואי לא כתיבנא עלך זקן ממרא, וגדולה מכלן שאמר רבי יהושע בתנורו של עכנא [ב"מ נ"ט ע"ב] כנגד בת קול לא בשמים. ואל החכמים שומעין בכל זמן שהרי כתוב [דברים י"ז] ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ואפילו אומרין על הימין שהוא שמאל [ספרי דברים פ' קנ"ד], כלומר אפילו על מה שיראה בעיניך שהוא ימין והם אומרים שאינה אלא שמאל שמע להם. ורב הקושיות והויות שבגמרא אינן מן המשנה ומן הבריתא אלא מדברי האמוראין מן החכם המפורסם בחכמתו על דברי מי שאינו גדול כמותו, ורבינו הקדוש שסדר את המשנה וסתם (סותמות) [סתומות] סתם בכמה מקומות הפך דברי עצמו. וכללות מסרו לנו הלכה כרבי עקיבא מחברו [ערובין מ"ו ע"ב] הלכה כרבי מחברו רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה רב ושמואל הלכה כרב באיסורי ושמואל בדיני, ואמרו בנדה [כ"ד ע"ב] מאי דעתך לחומרא עביד מיהא כרב דקיימא לן הלכתא כרב בין לקולא בין לחומרא, והיאך כללו לנו הני כללי, ואם יקום אחד ויראה מן דברי זה ודברי זה ויראה בעיניו כדברי השני לא יעשה אלא כדעתו וכסברתו בין כרבי מאיר בין כרבי יהודה או כרב ושמואל, וכבר אמרו דרך כלל [אבות פ"א מט"ז] עשה לך רב והסתלק מן הספק. ומיהו פעמים שימצאו קושיא באחד מן הדברים ותקשה להם כל כך עד שיעשו כנגד הכלל, שהרי פעמים סותם כרבי מאיר כנגד רבי יהודה ורבי שמעון, ופעמים שהיה רב חולק עם המשנה ואמרו [ערובין נ' ע"ב] רב תנא הוא ופליג. ואמרינן בפסחים [כ"ז ע"א] גבי תנור שהסיקוהו בערלה מדאמרינן הלכה כרבי מחברו ולא מחבריו ובהא סבירא ליה כרבי איפכא ותני לה. ורבא הכי אמר להו לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע כי אתי פסק דינא דידי קמייכו וחזיתון ביה פרכא, אבל בסברא בעלמא אין להם לדחות דברי רבא שהיה גדול מהם ורבם, וכמה פעמים מקשה [מ]רבא בגמרא על דברי זולתו וסותרין דברי זולתו ואף מי שהיה סובר מתחלה בהפכו חוזר בו ומבטל דברי עצמו מפני דברי רבא.
